במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת BMC Psychiatry ביקשו החוקרים להשוות את היעילות הטיפולית של CBT קבוצתי ללא מעורבות הורים כטיפול מעקב לאחר קבלת טיפול פסיכו-חינוכי משולב תרופתית לבין יעילותו של טיפול פסיכו-חינוכי התערבותי קצר וטיפול תרופתי לאחריו אך ללא טיפול CBT עוקב.
עוד בעניין דומה
מחקר זה בוצע במתכונת של ניסוי אקראי מבוקר, במסגרתו גויסו מטופלים משני מרכזים לאשפוז יום בנורבגיה.
במהלך המחקר חולקו הנבדקים באופן אקראי לשתי זרועות מקבילות. המחקר כלל 100 מטופלים בני 14-18 שנים המאובחנים עם ADHDי(66%) ועם ADHD תת סיפי (34%) אשר הוקצו ביחס של 1:1 לקבוצת ה-CBTי(N=50) ולקבוצה ללא CBTי(N=50). קבוצת ה-CBT טופלה במשך תקופה של 12 שבועות.
ההערכה לגבי מצב המטופלים בוצעה בעת הקבלה לקליניקה, שבועיים טרם הטיפול ושבועיים לאחר תום הטיפול. התוצא העיקרי במחקר זה היה דיווח של הורים, מורים ושל המטופלים עצמם בדבר סימפטומים של ADHD (על פי מדד (ADHD Rating Scale. חומרת הסימפטומים, תפקודים ניהוליים, לקות תפקודית וקשיים רגשיים היוו תוצאים משניים.
החוקרים העריכו את מצבם של המטופלים באופן סמוי ובעזרת Clinical Global Impression Scale for Severityי(CGI- S).
תוצאות המחקר הדגימו כי לא נצפו הבדלים כלל בתקופה שבין מצב הבסיס לתקופה הבתר-טיפולית בין זרועות הטיפול בכל הנוגע לתוצאים הראשיים או המשניים.
תוצאות מחקר זה הדגימו כי על אף ההנחה כי הוספת טיפול CBT קבוצתי תהווה יתרון מבחינת יעילות טיפול, אין הדבר כך. ההגבלות בזרוע ה-CBT היו כמות המטופלים הגדולה וכמות טיפולים מועטה, מה שהביא למעט זמן תרגול.
אם כן, נראה כי טיפול CBT קבוצתי ללא עירוב ההורים אינו יעיל לטיפול במתבגרים הסובלים מ-ADHD, וזאת בניגוד לטיפול CBT פרטני עם מעורבות של ההורים, אשר כבר הוכח מחקרית כיעיל.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות